<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות כ"א</h1>
<h2>דף כז.</h2>
אם צלה העוף שלם ולא שחט הוורידים כתבו בתוספות שמותר בדיעבד אבל לכתחלה אסור. ויש מהפוסקים שהסכימו שאסור אפילו בדיעבד, ולזה הסכי' הרא"ש. ומכל מקום אם חתך הוורידים אפילו אחר שחיטה עם בשר שסביבותם בצואר מותר לצלותו לכתחלה שלם, וכן כתב הרא"ש. וכתב הרשב"א שאם צלאו כלו שלם בלא שחיטת וורידין מחטט אחר חוטי דם ומותר וחוטי דם משליך ומה שפלטו בבשר כשם שבלע כך פלט ויראה לי שצריך נטילת מקום. בשלו בקדרה מנקר ומחטט חוטין והשאר אם יש בו כדי לבטל כל החוטין בס' מותר ע"כ. וראשון נראה עקר, וכן הסכימו כל הפוסקים שאין לחלק בין לצלי בין לבישול הכל אסור דבענין כזה אינו יוצא לא כשצולהו כלו כאחד ולא כשמולחו לקדרה אלא עד שינתחהו ויצלהו אחר כך או ימלחנו ויבשלנו וכן עקר. וכתב רבי אפרים שאפילו שחט הוורידים אסור לבשל עוף שלם כי לא התירו עוף שלם אלא לצלי, ובעי נתוח (וערוי) [ועדוי] מזרקי דמא אי נמי לחתיכינהו שפיר דמי ע"כ. וכן כתב הראב"ד דאסור לבשלו שלם אפילו שחט הוורידים לפי שצריך לחתוך כל חוטי הגוף, ולצלי בלבד התירו שכח האש שואב הדם הכנוס בחוטין, אבל אין כח במלח לשאוב אותו דם הכנוס בחוטין ויוצא בתבשיל ואוסר. וכל שאר הפוסקים נחלקו עליהם דכיון ששחט הוורידים מותר לבשלו שלם וכן עמא דבר. כבר כתבתי בדין הדחת בשר [לקמן כ"ח ע"ב] שכל שלא שחט הוורידים אסור לאכל הבשר באומצא בין בעוף בין בבהמה ואפילו נקר חוטי דם לפי אותם שכתבתי למעלה שפסקו שאם צלה או בשל העוף שלם בלא שחיטת הוורידים שאסור הבשר. מותר לצלות יונה או אווז שלם ולא בעי קריעה ומליחה כך כתבו הגאונים בתשובה. וכבר כתבתי למעלה אם לא נשחטו הוורידי' מהדבוק.
<h2>דף מג.</h2>
אם ניקב הקרקבן ואין ידוע אם קודם שחיטה אם לאח' שחיט' אם מקיפין תמצא בדין בני מעים [לקמן נ' ע"א]. ניקב הקרקבן טרפה ניקב הכיס והקורקבן קיים או בהפך או ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה כשרה כך פשוט.
<h2>דף מד.</h2>
בכל מקום ששיערו חכמים בבהמה כגון בגלגלת כמלא מקדח ובגרגרת כאיסר ובכבד שנשתייר ממנו כשני זתים דוקא בבהמה גדולה אבל בקטנה ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו, כך כתבו התוספות ורוב המפרשים כמו שכתבתי כל אחד במקומו. וכן כתב הרמב"ם בכדי תפיסת יד בשיעור תרבץ הוושט, וכן פרש"י כמו שכתבתי במקומו.
<h2>דף מה.</h2>
בכל מקום ששיערו חכמים בבהמה כגון בגלגלת כמלא מקדח ובגרגרת כאיסר ובכבד שנשתייר ממנו כשני זתים דוקא בבהמה גדולה אבל בקטנה ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו, כך כתבו התוספות ורוב המפרשים כמו שכתבתי כל אחד במקומו. וכן כתב הרמב"ם בכדי תפיסת יד בשיעור תרבץ הוושט, וכן פרש"י כמו שכתבתי במקומו.
<h2>דף מו.</h2>
בכל מקום ששיערו חכמים בבהמה כגון בגלגלת כמלא מקדח ובגרגרת כאיסר ובכבד שנשתייר ממנו כשני זתים דוקא בבהמה גדולה אבל בקטנה ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו, כך כתבו התוספות ורוב המפרשים כמו שכתבתי כל אחד במקומו. וכן כתב הרמב"ם בכדי תפיסת יד בשיעור תרבץ הוושט, וכן פרש"י כמו שכתבתי במקומו.
<h2>דף מח:</h2>
מחט שנמצא בקרקבן העוף ולא נקב לחוץ אפילו קופה לבר כלומר העבה שלה כנגד חוץ והחד שלה כנגד פנים שהיה לנו לומר שנכנסה דרך חוץ ונקבה אפילו הכי כשרה דאמרינן דרך חוץ נכנסה והאוכלי' דחפוה עד שנכנס העבה ונתחב דרך חוץ, כך מוכח בחולין מההיא דמחט שנמצאת בריאה וכו', וכן בתוספות, וכן כתב הרשב"א בתורת הבית.
<h2>דף מט:</h2>
אם ניקב הקרקבן לחוץ כלומר הכיס והבשר, והשומן שעליו מכסה הנקב כשרה כי השומן מגין, כך כתב ר"י דחלב טהור סותם ומהדק' ואינו עשוי ככובע, וכן הורה הוא הלכה למעשה. וכן כל שומן העוף סותם הנקב.
<h2>דף נא:</h2>
ובכל דיני נפולה בבהמה כמו כן בעוף, זולתי שאין לחוש בריאה אם נפל והוצרך בדיקה לא לנפילה ולא ליחמר.
<h2>דף נד:</h2>
בכל מקום ששיערו חכמים בבהמה כגון בגלגלת כמלא מקדח ובגרגרת כאיסר ובכבד שנשתייר ממנו כשני זתים דוקא בבהמה גדולה אבל בקטנה ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו, כך כתבו התוספות ורוב המפרשים כמו שכתבתי כל אחד במקומו. וכן כתב הרמב"ם בכדי תפיסת יד בשיעור תרבץ הוושט, וכן פרש"י כמו שכתבתי במקומו.
<h2>דף נה.</h2>
כתב הרשב"א טחול של עוף עגול כעינבא ואינו דומה לשל בהמה לפיכך יש מי שהורה שאין הנקב פוסל בו ועליו אנו סומכים שכבר הורה זקן.
<h2>דף נו.</h2>
אלו טרפות בעוף נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת פירוש ברובה כך פשוט. וכתבו הפסקנים דהוא הדין לכל הטרפיות שבבהמה שכנגדן בעוף לכל האיברים שיש לעוף כמו בבהמה, אבל המסס ובית הכוסות אין לו. ויש בעוף יתר על של בהמה אם נפלה לאור ונשבר העצם מעוף המים בלא קרום המוח כאשר אבאר.
הכתה חולדה על ראש העוף בשיניה, פירוש כי בודאי בידה יש לה דריסה אבל בשיניה מקום שעושה אותה טרפה בנקיב' קרום בודקין אם ניקב קרום המוח וכיצד בודקין אותו מכניס ידו בפי העוף ודוחק באצבעו בחיך העוף למעלה לצד המוח ויעלה המוח למעלה אם מבצבץ למעלה בנקב הגלגלת טרפה שכב' ניקב הקרו' ואם לאו כשרה. ויש בודקין אותו בשמש לראות אם יש בו נקב. ויש בודקין אותו בקש של חטה כך למעלה בקרום אילך ואילך אם יכנס בחור הנקב. ויש בודקין אותו במים, יש מפרשים שישפכו המוח דרך חוט השדרה וממלא מים הקרום אם אין יוצאין המים מן הקרום כשרה ואם לאו טרפה, ויש מפרשים שמכניסין מים דרך המכה והולך בכל הגלגלת סביב המוח ומוציאין המים אם יוצאת לבנה ודאי ניקב קרום המוח וזה הלובן הו' מן המוח שיצא ואם לאו כשרה פשוט.
נפלה העוף לאור ונחמרו בני מעיה טרפה, כלומר נשתנו מראיהן והשנוי הוא כגון שהן אדומי' שהן הלב והקרקבן והכבד שרגילין להיות אדומים והוריקו או הרגילין להיות ירוקי' כגון דקין שחזרו להיות אדומים כך פשוט. ויש פוסקים שכתבו דדוקא נפלה ודאי לאור אבל נשתנו בני מעיה לא תלינן שנפלה לאור אלא תולין בשנוי טבע וכשרה, וזהו לפי גרסתם. אבל לפי גירסת הגאונים כיון שנשתנו בידוע שנפלה לאור וטרפ' וכן היא גרסת רי"ף וכן עקר. ועוד פשוט ושיעור שנוי מראיהן כשיעור נקיבתן מה נקיבתן במשהו אף שנוי מראיהן במשהו. וכתבו הפוסקים אף על גב דלגבי נקב בעי' עד שינקב לחלל כגון בלב וקרקבן וכיוצא בהן, לגבי שנוי מראיהן לא בעינן שיעבור לחלל דמקלא קלי כמו בארס וכיון שנשתנו מראיו בצד א' טרפה שעתיד הוא לינקב, וכן הסכימו הרשב"א והרא"ש. פירוש וירוק שכתבתי ר"ל ככרתי, אבל ככרכום כשר דרוב עופות להיות בני מעים שלהם ירוקים מעט מחמת שמנם, והרשב"א כתב שני מיני ירקו' הם ככרתי וכביצה (ויש לומר) [ויראה לי] ששנוי מראה הירוק בכבד בעוף אינו אלא ככרתי.
נדרס העוף ברגל אדם או בכותל או טרפה או רצצה בהמה והיא מפרכס' אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה כך פשוט. ואפילו שהתה צריכה בדיקה שמא נפסק חוט השדרה וכן פשוט שם בגמרא [נ"ו ע"ב].
עוף המים כיון שניקב גלגלתו אפי' לא ניקב קרומו אסור. ואווזין שלנו שגדלות במים דינם כעוף המים בזה פשוט. פירוש ואפילו ניקב גלגלתו במשהו, וכן כת' הרשב"א.
<h2>דף נו:</h2>
ועוד פשוט ואם נשתנה כבד שהוא אדום וחזר ירוק אותו מקום שהוא כנגד בני מעים טרפה אפילו לא נשתנו בני מעים סופן להשתנות כיון שנשתנה כבד כנגדם. ובזו הגירסא תלוי המחלקת שכתבתי למעלה אם נשתנו בני מעים או כבד בלא נפילה לאור ודאי אי חיישינן שמא נפלה לאור או בעי' ודאי נפלה לאור כמו שכתבתי. וכתב הרשב"א ודוקא שהוריק הכבד מצד פנים אבל הוריק מבחוץ לצד הצלעות אפילו שהוא כנגד בני מעים כשרה שאלו היה מחמת האש מצד פנים היה לו להיות השנוי. ועוד כתב ודוקא שהוריקה הכבד כנגד בני מעים דהי[י]נו בראש הדק שלו ששוכב על בני מעים, אבל הוריק הכבד בשאר מקומות אפי' כנגד פנים כשרה דאין זה ראיה דנחמרו בני מעיה. ועוד כתב (יש לומר) [יראה לי] שהכבד שהוריקה אף על פי שלא היה כנגד בני מעים אם הוריקה כנגד מקום שהיא חיה וכנגד מקום מרה טרפ', שהרי כל מקום ירקותו כאלו ניטל (וכשרה) [ונשרף], ולפיכך מנו אותו עם לב וקרקבן שטרפותן מחמת עצמן. ועוד כתב כי בעוף מדברי, כלומר שגדל במדב', שאין ירקות פוסל בכבד שלו שכן דרך כל עוף מדברי להיות כבדו ירוק ככרתי כי הוא המראה הפוסל בכבד העוף כמו שכתבתי למעלה מלשונו [לקמן בסמוך].
ועוד פשוט ירוקי' שהאדימו כמו שכתבתי למעלה דטרפה, ושלקן כלומר בשלן וחזרו למראה ירקותן כשרה דבודאי לא לקו אלא שעשן נכנס בהן והוריקו ויצא על ידי שליק', כך היא גירסת הגאונים והרי"ף. ולפי גירסא זו אדומים שהוריקו שכתבתי כמו כן דטרפה, אפילו שלקן וחזרו למראה אדמימות טרפה, כי העשה עושה לירוקים אדומים אבל לא לאדומים ירוקי' ובודאי אדומים שהוריקו לא היה מחמת עשן אלא מחמת לקות, ולפיכך אפילו שלקן וחזרו לאדמימותן טרפה, וכן כתבו קצת מהפוסקים. ובעל המאור כתב דאין לחלק וכשרה, והאי דנקט ירוקים שהאדימו לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט, וכן כתב הרא"ש. ויש מהגדולים שגורסים בגמרא בפירוש ירוקי' שהאדימו או אדומים שהוריקו וכו', וכן כתב הרמב"ם. ועוד פשוט ואם נפלה לאור ולא נשתנו בני מעיה אין לנו לשלקן כדי לראות אם נשתנו מראיהן אחר שליקה דאחזוקי ריעותא לא מחזקי', אבל אם אירע ששלקן ונשתנו טרפה כיון שנפלה לאור.
נמרטו כנפיה והיא הנוצה הגדולה שעל הגף כשרה כך פשוט. וכתב הרשב"א העוף שניטלה נוצתו כשרה.
ניקב הזפק והוא הנקרא פאפו שמאכל העוף מתכנס בו, אם ניקב גגו והוא המקום שמתחיל לימשך ולהיות צר ומיצר והולך עד הוושט והוא כל שנמתח עם הוושט טרפה במשהו כמו בוושט וכן אם ניטל הזפק טרפה כך פשוט.
<h2>דף נז.</h2>
שמוטת גף בעוף והוא פר' הכנף הסמוך לגוף שנשמט ממקום חבורו לגוף טרפ' דחיישי' שמא נכנס העצם בין הצלעות ונקב הריאה ובודקין אותו כלומר נופחין אותה דרך הגרגרת אי מבצבצא טרפה ואם לאו כשרה כך פשוט. נשברה הגף סמוך לגוף יש מהגדולים שפסקו דטרפה כשמוטת הג(ו)ף שכתבתי דחיישינן שמא בכח השבירה נכנס העצם ונקב הריאה. ויש שכתבו דכשרה דלא אמרו טרפה אלא בשמוטת הגף ממקום חבורו לגוף כמו שכתבתי וכן נראה עקר. ומכל מקום אם נשבר הגף ואין עור ובשר חופין את רובו, כמו שכתבתי ברגלי הבהמ' [לקמן ע"ו ע"ב], האבר עצמו אסור ומקום החתך כמו שכתבתי שבכל מקו' שהאבר אסור מקום החתך נמי אסור.
יש מהפוסקים שכתבו דאם נפלה לאור והוריק' הריאה כשרה כדאמרינן בגמרא אין ריאה לעוף לא לינפל ולא ליחמ'. והרשב"א כתב דהא דאמרינן אין ריאה לעוף ליחמ' שאינה צריכה בדיקה אם נפלה לאור בפנינו, כדאמרינן שאינה צריכה בדיקה לגבי נפילה כמו שכתבתי למעלה, משום דאינה מצויה ליחמר כשאר בני מעים, אבל אם ראינו שהוריק הריאה איגלאי ריעותא דידה שלא הגינו עליה הצלעות וטרפה ונכון להחמיר.
עוף שנשתברו רגליה מהארכובה ולמטה או למעלה ולא יצא עצם לחוץ כשרה ובודקין צומת הגידין שהן י"ו גידין בעוף כך פשוט. ודין צומת הגידין של עוף ודין שמוטת ירך של עוף וכל דין הארכובה כתבתי בדיני הבהמה בדין הירך והרגלים וגידין של בהמה [אות י"ח].
<h2>דף נח.</h2>
כל ספק טרפה בין מדרוסה בין מנפולה או מכל אותן שצריכות בדיקה בעוף, אם לא בד(י)קה נטענה והטילה ביצי' כשרה דודאי לא נטרפה. ואם בודאי נטרפה אין מועיל לה כל זה כך פשוט. ואם הם רבים אם אסור לשהותן עד שתטעון ותלד או למכור ספק דרוסה לגוי כתבתיו בדיני בהמה [אות י"ז] ח"א מדיני דרוסה.
<h2>דף נח:</h2>
הדקין נקראין בני מעים והם חוט א' משו' אם יוצא ענף א' לשנים כשרה בעוף, כי יש לו הענף היוצא מן הזפק לקרקבן ולפעמים נמצאים כמה עופות שיוצאין הדקין מן הקרקבן מכמה מקומות ממנו ועושין כמה ענפים פירוש ואף על פי שאין נמצאין אצלנו כי אם מענף אחד אפילו הכי כשרה אם יש להם שנים דהכי קים להו לרבנן כך פשוט ומוכח.
<h2>דף סא.</h2>
סימני עוף מי הוא של טהרה לא נתפרשה בתורה בפי' אף על פי שהן מן התורה דילפינן מנשר שאין לו שום סימן טהרה, ומי שיש לו אחד מהן טהור כלומר אחד מהסימנים והן ד' סימנים של טהרה ג' מהן ניכרין בגופו ממש והא' אינו ניכר בגופו כי אם לפי מעשיו, הג' שבגופו הן, שיש לו זפק, וקרקבנו נקלף כלומר הכיס של הקרקבן יוכל אדם להפרידו זה מזה בידו ודוקא שיוכל אדם להפרידו בידו ובלא סכין ואפילו לא יוכל להפרידו בידו אלא לאחר שיעמידנו לשמש קרוי קרקבנו נקלף, והסימן הג' אצבע יתירה ברגלו כלומר בעקבו, והד' שאינו ניכר בגופו הוא שאינו דורס ואוכל פרש"י דורס ואוכל שמגביה מה שאוכל מן הקרקע או שדוחקו בקרקע כדי שלא ינוד וכדי שלא ינטל כלו לפיו ור"ת פי' שאוכלו מחיים וזהו דורס ואוכל.
<h2>דף סב.</h2>
(והכ"ג) [והכ"ד] עופות הכתובים בתורה, הכ' מהן יש להם ג' סימני טהרה מה שבזה יש בזה, ועורב יש לו ב' סימני טהרה משלשה אלה, ופרס ועזניה יש לכל אחד מהן סימן טהרה אחד ומה שיש בזה אין בזה וסימן טהרה של פרס או עזניה אינו בשום אחד משאר עופות טמאי' והוא קרקבן נקלף. ולפי' עוף הבא בסימן א' והוא הקרקבן נקלף כשר ואפילו שלא יהא בקי בהן ובשמותיהן כלומר בפרס ועזניה שאינם נמצאים ביישוב כי אם במדבר והוא שלא ידרוס, ולפי' זה עוף הבא לפנינו וקרקבנו נקלף בחזקת טהור עד שנדע שדורס וכן פר"ח. וי"מ שצריך שיהיו לו כל ג' סימנים שכתבתי בגופו ומאחר שיהיו לו אלו הג' סימנים בידוע שאינו דורס ונאכל בלא מסרת, ואם אין לו אלו הג' סימנים אינו נאכל בלא מסרת כלומר שקבלו מאבותיהם שהוא עוף טהור ואז בחזקת טהור הוא כל זמן שאין יכולין לברר בו איסור וכן כתב הרשב"א. ויש שפסקו שאין לנו לאכול שום עוף שאין אנו בקיאים דשמא דורס ולפיכך אין לאכל אפילו יש בו כל הג' סימנים בגופו אלא במסרת אבותינו שהוא טהור, וכן עקר דאפילו יש בו כל שלשה סימנין בגופו חיישינן שהוא מכ"א עופות טמאים המנויי' בתורה אם אין בו כי אם שלשה סימנים חיישינן שמא הוא מכ"א עופות טמאים לפר"ת. ונאמן הצייד לומר עוף זה הכשיר לו רבי הצייד והוא שבקי בהן ובשמותיהן כך פשוט [לקמן ס"ג ע"ב]. ומי שאין לו מסרת במקומו והלך למקום אחר שיש להם מסרת ואפי' שדעתו לחזור במקומו אוכל עמהם, שאין זה בכלל נותנין עליו חומרי מקום וכו' [בפסחים נ' ע"א], כי מה שאין אוכלין אותו במקומו אינו משום חומרא אלא משום שאין להם מסרת, וכן כתב הרא"ש. ונ"ל דה"ה בהפך שאם יצא ממקום שיש להם מסרת והלך למקום שאין להם מסרת שמותר לאכלו. ואין זה בכלל וחומרי מקום שהלך לשם, כי אין נוהגין בו חומרא אלא מפני שאין להם מסרת. ורז"ה כתב וכל עוף שחרטומו רחב או כף רגלו רחבה כמו אווז בידוע שאינו דורס, וכת' הרא"ש וכן מיסתבר וראוי לאכלו אם נמצא בו ג' סימני טהרה בגופו ואין לחוש שמא דורס ע"כ, ולפי זה הפסק האחרון שכתבתי למעלה שהוא עקר, ולפי זה הסיגואינא המקננת בבתים הגבוהים היא טהורה שיש לה כל סימני טהרה כמו אווז ממש וגם כף רגלה רחב כמו אווז וידוע שאינה דורסת וקבלתי שהיא עוף טהור וראיתי כמה מקומות שנוהגין בו התר, ויש מקומו' שנוהגין בה איסור שסוברי' שהיא חסידה הכתובה בתורה, ואין זה טעם כי גם עורב שלנו שאנו קורין אותו עורב אין בו סימנים שאמרו חז"ל בעורב הכתוב בתורה שנראה מן ההלכה שאין לו זפק וזה שלנו יש לו זפק, וכן נשר שקורין אגילא יש לה אצבע יתירה ולפי חז"ל נשר הכתוב בתורה אין לו שום סימן טהרה, וכן עוף שיש לו לסתות כמו אדם אנו סוברין שהוא קדיא וקיפופא הכתוב בתורה ואנו מוצאין לו אצבע יתירה ולא סימן טהרה אחר ולפי סוגית הגמ' נראה דכ"א עופות טמאים יש להם כל ג' סימני טהרה, וכן נץ שאנו קורין אשפרויר או גוילאן אין לו כי אם אצבע יתירה ולא סימן אחר ועל כן אין לנו לסמוך על השמות שאין אנו בקיאין בשם העופות. ועוד פשוט שם בגמר' סנוני' הדרה בבתים טהורה והוא שכרסה לבנה והוא הדולו נדרינא והעם נהגו בו איסור.
<h2>דף סד:</h2>
אפרוח כיון שיצא לאויר העולם אפי' לא נתפתחו עיניו מותר כך פשוט פי' ואם לא יצא לאויר העולם אסור משום נבלה. וכתב הרשב"א שאם לא יצא לאויר העולם אסור מדרבנן משום שרץ השורץ ואם יצא ולא נתפתחו עיניו יש מי שאוסר והגאונים מתירין ע"כ. ועוד פשוט (דביצה) [בביצה]. ורי"ף פסק אם יצא לאויר העולם ואפילו לא נתפתחו עיניו מותר כשטת הגאוני'.
<h2>דף סה.</h2>
ועוד פשוט שם כל עוף שדורס ואוכל טמא ומותחין לו חוט של משיח' ומשימי' אותו עליו אם חולק רגליו שנים מכאן וב' מכאן טמא ג' מכאן וא' מכאן טהור. והקולט ואוכל מן האויר טמא. והשוכן עם טמאים ונדמה להם טמא וכן עם טהורים טהור. וכבר כתבתי [לעיל ס"א ע"א, ס"ב ע"א] באי זה סימן נאכל העוף.
<h2>דף צג:</h2>
מותר למלוג התרנגול ברמץ הנקר' רישקולדו שאינו שורף כ"כ, ויש שאוסרים כמו בראש. והרא"ש כתב שיש לחלק שיש בראש עצמות חזקים ועוצרי' הדם מה שאין כן בעוף שהאש שואב דמו ואין מתקבץ בשום מקום ולפי' מותר. אלו העופות שמהבהבין אותן באש להסיר נוצתן והלב עדיין בתוכן אין לחוש להם שאפילו יצא דם מן הלב ויבלע בבשר כבולעו כך פולטו כך כתבו קצת מהמפרשים. והרשב"א חולק דתינח מה שיוצא על האש אבל כשמסלקו מעל האש ה"ל חם בתוך חם והדם שנבלע בבשר לא היה פולטו וטוב היה לצלי כי כשחוזר לצלותו הדם שנבלע בבשר בכח חום האש שנפלט מן הלב יחזור האש ויפליטנו אבל לקדרה אסור שאין כח במלח להפליט דם שנבלע בשביל חום האש ולפי' צריך ליזהר שלא לשהותן כ"כ שיתחמם הבשר בפנים ויפלוט דם הלב ע"כ. ומ"מ אם עבר ועשה מותר כי אין בכל הלב ס' מן העוף כמו שאכתוב [לקמן ק"ט ע"א] וכן צריך להדיח מקום השחיטה קודם שיהבהבנו שדם הקרוש על פי הבשר אין האש שואבו אלא מבליעו ובחום כל שהוא נבלע. אסור למלוג תרנגו' להסיר הנוצה במים חמין ודוקא בכלי ראשון משו' דם אבל בכלי שני מותר כגון לזרוק המים חמין מכלי ראשון אל כלי שני ואחר שעירה במים בכלי שני משים בו העוף למלוג כך כתב גאון בתשובה. ויש מי שכתב שמותר לזרוק המים אפילו מכלי ראשון על העוף שכיון שיצא הקלוח מתוך כלי ראשון נקרא כלי שני וכן הסכימו חכמי פרובינצא. ולפרש"י והפוסקים שכתבו שערוי דכלי ראשון אינו מבשל מותר לזרוק המי' חמי' מכלי ראשון על העוף, אבל לפר"ת ואותם שכתבו דעירוי של כלי ראשון מבשל אסו', אלא שופך המים חמים בכלי ואח"כ משים בו ומולגו. והרשב"א אוסרו אפי' בזה הענין. ומחלקתם אם ערוי דכלי ראשון מבשל כתבתיו בנתי' י"ב בדיני שבת בחלק ההטמנ' [ח"ג] בדין האלפס והקדרה.
<h2>דף קיג.</h2>
תרנגולת שנמלחה בכלי שאינו מנוקב אסרה ר"ת אפילו לא שהתה שם שיעור מליחה ואפילו לצלי שאין לה עוד תקנה כך כתבו התוספות.
